התביעה דרשה מאסר – התיק נסגר בקנס של 4,000 ₪ – ש' הואשם בגין חוב למע"מ בסך 200,000 ₪ והסתכן במאסר • בפסיקה תקדימית הצלחנו להשיג עבורו עונש מקל משמעותית.
הגישו דוח מעמ גם אם אתם לא יכולים לשלם אותו כרגע! ערוץ 13, פרקליטים עד הבית, 6/10/18
ההבדל בין דיווח לתשלום
ש', בעל רשת מכוני יופי, הואשם ב-5 עבירות של אי הגשת דו"ח תקופתי (סע' 117 (6) א), וכן ב-4 עבירות של הפרת חובת תשלום (סע' 118 ואחרים).
חשוב לעמוד לרגע על ההבדל בין סעיפי החוק הנדונים. בעוד סע' 117 (6) לחוק המע"מ דן בעבירות של אי דיווח ובהתאם גם אי תשלום, הרי שסע' 118 דן במקרים בהם הנישום כן דיווח כחוק, אך לא עמד בתשלומים.
במקרה הנדון, ש' דיווח כחוק ואף הגיע להסדרי תשלום עם מע"מ, אך לא עמד בתשלומים שנקבעו – יתרת חוב בסך 200,000 ₪, ועל כך נאשם.
מבחינה מהותית, עבירות מע"מ הן חמורות כאשר יש כוונה להתחמק מהתשלום. עם זאת, בתיק העלינו את הטענות כי חברתו של ש' קרסה כלכלית ונמצאת בהליכי פירוק, ולכן לא עלה בידו לשלם את המס כפי שנדרש ולא מכיוון שניסה להתחמק מתשלום זה.
זאת ועוד, בטענה תקדימית, ביקשנו לקבוע מתחם ענישה מקל לסע' 118, שעניינו כאמור – 'כן דיווח – אבל לא שילם'. עד כה, לא נקבע מתחם ענישה לפיו נוהגים השופטים בסע' זה, ולכן ביקשנו מבית המשפט להתייחס לעבירה זו כאל 'עבירת חטא' בלבד, ולקבוע לה מתחם ענישה מירבי של מאסר על תנאי בלבד. הטיעונים שלנו הסבירו כי כאשר אדם מדווח, ורק לא משלם, הוא לא פוגע בערך החברתי המוגן בעבירות מע"מ, היות והוא אינו מעוות את תמונת המס של רשויות המע"מ ואינו מקשה עליהם את הגבייה. הרשויות אמנם תצטרכנה לבצע מולו גבייה על מה שלא שילם, אך אין בכך חומרה מהותית, ולכן העונש המקל שאנו מבקשים.
פסיקה תקדימית
בית המשפט קיבל את טענותינו, וקבע כי הערך החברתי הנפגע מאי תשלום מס בלבד, כאשר הדיווח נעשה כחוק, אינו חשוב או משמעותי במיוחד. בהתאם, אין להפליל את החייב במס בכתם של הרשעה פלילית רק בגין חובו, באם דיווח על החוב. השופט אף הבהיר כי למדינה די כלים אחרים לטפל באזרח שנמנע מתשלומי מס.
בהתאם, קבע בית המשפט, בקביעה תקדימית, כי בהיעדר מתחם ענישה לעבירה בסע' 118, הוא קובע כי מתחם הענישה יהא מאסר על תנאי, וזה בלבד.
כך, הצלחנו לראשונה ובאופן תקדימי לקבוע מתחם ענישה מקל לפי סעיף 118 בלבד. על הנאשם נגזרו חודשיים מאסר על תנאי וקנס של 4,000 ₪ בלבד.
כדאי לדעת: עד היום לא נידון אדם רק בגין סעיף 118, שמשמעותו בשפה פשוטה – 'כן דיווח – אבל לא שילם'. סעיף זה התווסף לרוב לסעיף חמור יותר, כגון 117 (א) (6), שעניינו אי הגשת דוחות, ולכן, הענישה הסופית היתה חמורה יותר. לאור זאת, לא היה קודם לכן 'מתחם ענישה' מקובל, כפי שיש בעבירות מס אחרות, ולכן המקרה המתואר להלן יצר תקדים בכך שהגדיר את מתחם הענישה לסעיף 118 בלבד, לראשונה.
ההמלצה: דווחו, גם אם אינכם יכולים לשלם
הייחודי בתקדים זה הינו בכך שהוא מייצר מתחם ענישה הוגן יותר עבור עסקים קטנים שהסתבכו בחובות ואינם יכולים לשלם את המע"מ בזמן, אך כן דיווחו כחוק, וכן עושים את מירב המאמצים להגיע להסדר תשלומים. אם עד היום עמדה מולם סכנת מאסר, כעת, באם הם מדווחים כחוק, רוב הסיכויים כי יוענשו במאסר על תנאי בלבד, באם יועמדו לדין.
זאת ועוד, יש בפסיקה תקדימית זו לעודד את בעלי העסקים הנקלעים לחובות לדווח על המע"מ כחוק, גם אם אינם יכולים לשלם את החוב, ובכך לסייע לרשות המסים לראות את תמונת המס האמיתית, ללא עיוותים.
בהתאם, אנו ממליצים כי גם אם נקלעתם לחוב שאינו מאפשר לכם לשלם את המע"מ, לבצע את הדיווחים בזמן וכחוק, על מנת להסיר מעצמכם את המחדל המהותי יותר בבסיס עבירת המע"מ, ובכך להפחית מראש את הענישה הפוטנציאלית מולה תעמדו, באם יוגש נגדכם כתב אישום.
משרדנו מומחה בטיפול בכתבי אישום בגין עבירות מע"מ, לרבות עבירות של אי הגשת דוחות מע"מ. לקריאה נוספת בנושא, לחצו כאן