לא כל מי שרשום כבעל חברה או כמורשה חתימה בה הוא בהכרח מי שמנהל אותה בפועל.
לאחרונה ייצגתי צעיר שהואשם בעבירות מע"מ שיוחסו לחברה שהייתה רשומה על שמו. לפי כתב האישום, החברה לא הגישה במועד חלק מדוחות המע"מ ולא העבירה במועד תשלומי מע"מ בסכום כולל של כ-250 אלף שקלים.
הטענה כלפיו הייתה שהוא היה "מנהל פעיל" בחברה, ולכן ניתן לייחס לו אחריות פלילית לעבירות שביצעה החברה.
אנחנו טענו אחרת.
בסופו של ההליך, המאשימה קיבלה את הטענות והגישה כתב אישום מתוקן, שבו הנאשם נמחק לחלוטין מכתב האישום.
ממה נבע כתב האישום?
כתב האישום עסק בארבעה דוחות מע"מ של החברה משנת 2024.
בשני מקרים נטען כי דוחות המע"מ לא שולמו במועד, ובשני מקרים נוספים נטען כי הדוחות לא הוגשו במועד. לפי כתב האישום, סכום המע"מ שלא הועבר למדינה עמד על כ-250 אלף שקלים.
לצד החברה הועמדו לדין גם שני אנשים, ובהם הלקוח שיוצג מטעם משרדי, זאת לאחר שהמאשימה ייחסה להם מעמד של "מנהלים פעילים" בחברה.
במקרה של הלקוח היה לכך לכאורה גם בסיס פורמלי: החברה הייתה רשומה על שמו, הוא היה דירקטור בחברה והייתה לו זכות חתימה.
אלא שכאן בדיוק התחילה המחלוקת; הטענה שלנו הייתה שהרישום הפורמלי אינו משקף את המציאות. הלקוח לא היה האדם שניהל את החברה בפועל, ובשנת 2024, השנה שבה בוצעו העבירות המיוחסות בכתב האישום, הוא כלל לא עבד בה.
וזו הייתה הנקודה המרכזית שלנו
אחת הנקודות המרכזיות שהצגנו הייתה הפער בין הרישום הפורמלי לבין מה שקרה בפועל.
בשנת 2024, השנה שבה בוצעו העבירות לפי כתב האישום, הלקוח כלל לא עבד בחברה. החל מחודש פברואר באותה שנה הוא עבד כשכיר במשרה מלאה בחברה אחרת.
שימו לב:
- הוא לא ניהל עובדים.
- לא טיפל בלקוחות או בספקים.
- לא עסק בהנהלת החשבונות.
- לא העביר חומרים לצורך הדיווחים למע"מ.
- ולא היה אחראי על הגשת הדוחות או על תשלומם.
מי שניהל את החברה בפועל היה אדם אחר, אשר טיפל בעובדים, בספקים, בלקוחות, בכספים ובהנהלת החשבונות, ואף נטל בחקירתו אחריות על דוחות המע"מ ועל אי-תשלומם.
אפילו את בעלי המקצוע של החברה הוא לא באמת הכיר
פרט קטן מחומר החקירה המחיש היטב עד כמה הלקוח לא היה מעורב בניהול השוטף.
כאשר נשאל מי רואה החשבון של החברה, הוא מסר את שמה של מנהלת החשבונות, ולא ידע למעשה להבחין בינה לבין רואה החשבון שטיפל בחברה.
גם הטענה שלפיה מנהלת החשבונות הייתה בקשר עמו באופן שוטף לא התיישבה עם הבדיקות שביצענו.
מהנתונים שהיו בידינו עלה כי במהלך כל שנות פעילות החברה התקיימה ביניהם שיחת טלפון אחת בלבד, שנמשכה 35 שניות. בנוסף, לא נמצאו ביניהם הודעות ווטסאפ, SMS או התכתבויות במייל.
אלה בדיוק הפרטים שיכולים לעשות את ההבדל בין רישום פורמלי לבין ניהול אמיתי של חברה.
ומה לגבי זכות החתימה?
נכון, ללקוח הייתה זכות חתימה בחברה. אבל גם כאן הטענה שלנו הייתה ברורה: זכות חתימה פורמלית אינה בהכרח הופכת אדם ל"מנהל פעיל".
לפי גרסתו, הוא חתם כאשר התבקש לעשות זאת ולא היה זה שקיבל את ההחלטות הכספיות בחברה.
ואומר אף יותר מזה: במסגרת זכות החתימה שלו הוא אף חתם על הרשאה לחיוב חשבון החברה לצורך תשלום דוחות המע"מ.
כלומר, לצד הטענה שהוא כלל לא היה מנהל פעיל, טענו שגם אם יראו בו ככזה, יש לבחון את ההגנות הקבועות בחוק – ובהן העובדה שלא ידע על ביצוע העבירות והפעולות שביצע לצורך תשלום הדוחות.
לא די בתואר "בעל החברה"
זו הייתה עיקר טענתנו בבקשה שהגשנו למחיקת כתב האישום.
אחריות פלילית של נושא משרה אינה אמורה להיקבע רק משום ששמו מופיע במסמכי החברה.
יש לבחון האם הייתה לו שליטה ופיקוח בתחום שבו בוצעה העבירה.
- האם הוא היה מעורב בניהול?
- האם הייתה לו אחריות על הכספים?
- האם עסק בהנהלת החשבונות ובדיווחי המע"מ?
- והאם בפועל היה בכוחו למנוע את העבירה?
במקרה הזה הצגנו מסמכים, נתוני תעסוקה, חומרי חקירה וראיות נוספות שתמכו בטענה כי הלקוח לא היה האדם שניהל את החברה ולא היה האחראי על דיווחי המע"מ שבגינם הוגש כתב האישום.
כתב האישום תוקן, והנאשם הוסר ממנו
ביום 30.6.2026 הודיעה המאשימה לבית המשפט כי הוגש כתב אישום מתוקן וכי הלקוח נמחק מכתב האישום.
ההליך המשיך ביחס לנאשמים האחרים, אך מבחינתו של הלקוח הסתיים האישום הפלילי נגדו.
התיק הזה ממחיש מדוע כאשר מיוחסת לבעל מניות, מורשה חתימה או נושא משרה אחר אחריות פלילית לעבירות שביצעה חברה, אסור להסתפק בכותרת שמופיעה ברשם החברות או בבנק.
- צריך לבדוק מי באמת ניהל.
- מי קיבל החלטות.
- מי טיפל בכספים ובדוחות.
- ומי היה מעורב בפועל בזמן שבו בוצעו העבירות.
משרד עורכי דין מיסים קרן זרקו זמיר מייצג חשודים ונאשמים בעבירות מע"מ, עבירות מס ובתיקים שבהם מיוחסת לנושאי משרה אחריות פלילית בגין פעילות של חברה, החל משלב החקירה ועד לניהול ההליך בבית המשפט.
SEO by start